רשות ני"ע : "גילינו שבבתי השקעות קטנים לעיתים יש עזיבה דרמטית של לקוחות"

 פרוטוקול מס' 1005
 מישיבת ועדת הכספים
 יום שלישי, כ"א בשבט התשע"ב (14 בפברואר 2012), שעה 10:10

סדר היום:

1. תקנות הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (דוחות), התשע"א - 2010
2. תקנות הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות, בשיווק השקעות ובניהול תיקי השקעות (דיווחים לרשות), התשע"א - 2011

נכחו:

חברי הוועדה:

משה גפני – היו"ר
טלב אלסאנע
ציון פיניאן
ליה שמטוב

דניאל רימון:

כפי שאמרתי הדוח המיידי הוא הדוח היחידי שנדרש מכלל הציבור. הדוחות המיידיים נוגעים לשורה של עניינים. להגיע לתקנה 32 שהיא התוכן?

שגית אפיק:

תתייחסי לתקנה 30.

דניאל רימון:

תקנה 30 מדברת על כך שיש חובת דיווח על אירועים שקשורים לתאגיד. זה רקע. זה סעיף רקע שיפתח נושאים לדיווח. לכן אני מציעה להסביר החל מתקנה 32 כי מעבר למה שכתוב כאן, אין מה להסביר. כאן מדובר על הטופס, שהוא יהיה לפי מה שמצורף, שיהיו בו כל הפרטים הרלוונטיים לאירוע וכולי.

שגית אפיק:

זה מנוסח מאוד כללי. בעל רישיון יגיש דוח לרשות על עניין או אירוע כמפורט בפרק זה. חובת הדיווח היא לגבי אירועים הקשורים ליחיד בעל רישיון. זאת אומרת, זה ניסוח מאוד מאוד רחב.

דניאל רימון:

נכון אבל הוא נועד להבהיר שנניח יש בעל רישיון שעובד בתוך בעל רישיון, כדי להבהיר שחובת הדיווח קמה על שניהם גם יחד, נדרש היה לכתוב את ההתחלה. כתוב לגבי אירועים הקשורים לגבי יחיד בעל רישיון, החובה חלה הן על היחיד והן על התאגיד המורשה בו הוא מועסק.

שגית אפיק:

זאת אומרת, זה לא סעיף שאמור להגיד שיש לדווח על כל אירוע שמתרחש אצלך.

דניאל רימון:

לא, יש סעיפים קונקרטיים שיוצרים חובת סל כזאת על אירועים כלליים אבל זה לא הסעיף הזה.

שגית אפיק:

זה הסעיף שמדבר על התחולה. את אומרת שזה גם התאגיד המורשה.

דניאל רימון:

נכון.

שגית אפיק:

תקנה 32.

דניאל רימון:

תקנה 32 מדברת קודם על כל העיתוי. העיתוי עד תום יום עסקים ראשון אחרי המועד. צריך לציין את המועד, שזה נוסח שגרתי. פסקה (ג) מדברת על חובת גילוי. זאת בעצם דרך הגילוי שתהיה בדוח מיידי על פריטים שמחייבים בגילוי כבר היום לפי החוק שזאת אחזקה דומיננטית בנכסים של חברה מסוימת מעל חמישה אחוזים, אי עמידה בתנאי רישיון, סיום העסקת בעל רישיון ותנאים כאלה שכתובים בחוק עצמו.

שגית אפיק:

עד תום יום העסקים הראשון לאחר המועד שבו נודע, זה לא קצר מדיי?

דניאל רימון:

זה יחסית מרווח ביחס לתאגידים מדווחים שיש להם קצובת זמן של כחמש שעות. זה גם מה שעשינו באכיפה המינהלית.

תקנה 33 היא התקנה לגביה שאלתם האם יש איזושהי תקנה כללית. אם יש שינויים כלליים בעסקי התאגיד, למשל עזיבה קיצונית של מספר לקוחות או של לקוח חשוב או מכירת שליטה, עניינים כלליים שאינם כלולים כאן באופן קונקרטי, לרשות – ושוב, זה דיווח לרשות בלבד – המידע הזה יגיע.

שגית אפיק:

המבחן של השפעה מהותית זה מבחן סבירות? זה מבחן אובייקטיבי?

דניאל רימון:

זה עניין החורג מעסקים רגילים. תמיד זה אובייקטיבי. המבחן הוא אובייקטיבי אבל הוא מופעל על ידי גורם מפוקח ספציפי.

חשד לעבירה, זה סעיף שהיה כאן קודם לכן וירד.

היו"ר משה גפני:

תגידו מתי יש לכם הערות.

רונן סולומון:

בסדר.

היו"ר משה גפני:

אם אתם שותקים, שתיקה כהודאה.

רונן סולומון:

כן.

דניאל רימון:

לאור בקשת הגופים שטענו שזאת דרישה מכבידה מדיי, התכווצנו למקובל בבנקים גם ביחס למעילות. אם מגלים מעילה – ובמעילה הכוונה להפרה של הוראות מסוימות  של חוק העונשין, גניבה, מרמה, סחיטה, הונאה וכיוצא באלה שמנויות בתוך הפרק הזה שצוין כאן – אזי יש חובת דיווח.

שגית אפיק:

חשד סביר, אצל מי?

דניאל רימון:

אצל הגורם המפוקח. יש כאן תאגיד מורשה ויש לו חשד סביר שעובד שלו עשה הונאה בכספי הלקוחות. במקרה הזה אנחנו רוצים שהוא ידווח לנו על הדבר הזה.

כל הסעיפים מ-36 עד 41, למעשה נמחקים כי בינתיים הכנסנו אכיפה מינהלית וכל מה שמצוי כאן כבר מוזכר שם.

שגית אפיק:

בסדר. זה לא רלוונטי.

דניאל רימון:

הסעיף שמדבר על סייג לחובת הדיווח. לאור בקשת הגופים ביקשנו שהתאגיד ידווח על הפרה של דין כלכלי שנעשתה על ידי גורמים בתוכו, על ידי נושאי משרה בתוכו. כיווצנו את זה רק למקרה שיש לו את המידע, להבדיל משהיה עליו לדעת כפי שהיה כתוב קודם לכן, ורק אם מדובר בדין כלכלי שהוגדר בחוק ללא דין כלכלי כללי שיהיה איזשהו סימן שאלה לגבי חובת הדיווח של התאגיד. גם את זה כיווצנו לבקשת הגופים. מה שהיה חשוב לגופים זה לקבל קונקרטיזציה של מה הן ההפרות שקורות עליהן הם חייבים לדווח והקונקרטיזציה הזאת נעשתה בתיקון הזה.

שלומית ארליך:

אולי נגיד שהקונקרטיזציה מתייחסת לעבירות של עדויות סותרות, השמדת ראיה, שיבוש מהלכי משפט, הדחה בחקירה, הדחה לפי חוק העונשין.

דניאל רימון:

נכון.

הבהרנו למעלה מן הנדרש שהדוחות האלה אינם פתוחים לעיון הציבור. כלל הדוחות האלה אינם פתוחים לעיון הציבור.

שגית אפיק:

רק לעיון הרשות.

דניאל רימון:

להערכתנו היה מיותר אבל הגופים ביקשו ונעתרנו לכך. אני אומרת לעיון הציבור בכפוף לכך שלמשל אם יש ביטול רישיון ויש חובת הנמקה על ביטול הרישיון וביטול הרישיון הוא מחמת פרט כזה שהתגלה, בוודאי שיהיה לזה גילוי. אם יש חילופי מידעים בין רשויות במסגרת החלפת מידע חקירתי, בוודאי שיהיה מידע אבל לא נעלה את זה לאתר הרשות כפי שזה.

אחר כך יש תקנה שמדברת על שינוי שם, על מיזוג, על כל הודעה שמוסרת חברת הביטוח.

שגית אפיק:

אין כאן הגדרה של תקנות הביטוח כך שלא ידעתי לאיזה תקנות הכוונה. לאיזה הודעה בדיוק כיוונתם?

דניאל רימון:

לדעתי תקנות הביטוח מוגדרות בסעיף 1 לחוק.

זיו ארז:

עורך דין זיו ארז, היועץ המשפטי של האיגוד.  לגבי ההודעה לחברות הביטוח, תקנה 45 בנוסח שלנו.  בכל מקרה שאיזשהו לקוח פנה אלינו באיזושהי הודעה או דרישה או טענה, בין אם היא מבוססת או לא מבוססת, אנחנו מחויבים להודיע לביטוח למרות שלא יצא מזה שום דבר.

היו"ר משה גפני:

על מה אתה מדבר?

זיו ארז:

הוגשה הודעה לחברת הביטוח בקשר עם ביטוח שערך בעל רישיון.

שגית אפיק:

אין הגדרה לתקנות הביטוח.

זיו ארז:

היינו מבקשים שזה יהיה רק במקרה בו יופעל הביטוח. כלומר, כל הודעה שנמסרה, זאת יכולה להיות הודעה שאין מאחוריה שום דבר, אבל אם הופעל הביטוח, זה מחייב דיווח. כל הודעה אחרת, לא.

שגית אפיק:

לאיזה הודעות התכוונתם?

אלחנן הרמור:

אנחנו רוצים לדעת כשיש איזושהי אינדיקציה לבעיה עם לקוח כאשר לקוח מתלונן בחברה. אנחנו רוצים לדעת על זה כדי לבחון האם יש מקום לבדוק את זה או לא. מטרתנו היא להגן על הלקוח ובמקרים כאלה תהיה לנו אפשרות לבדוק את הבעיה מנקודת מבט של החוק.

שגית אפיק:

רק כשהוא מתלונן? כרגע, כמו שזה מנוסח, זאת כל הודעה.

אלחנן הרמור:

לא, לחברת ביטוח לא מודיעים סתם הודעות.

שרה קנדלר:

תקנות הביטוח מוגדרות בתקנות 16.

דניאל רימון:

זה הוגדר כאן.

שגית אפיק:

אתם מבקשים שרק במקרה בו הופעל הביטוח, רק אז תימסר הודעה.

זיו ארז:

החשש שלנו הוא מסחטנות של לקוחות. לפי הפוליסה שלי אני חייב להודיע לחברת הביטוח בכל מקרה בו לקוח התלונן.

דניאל רימון:

אם הוא התלונן עליך, ממילא הוא התלונן גם עלינו ולכן המידע יגיע אלינו.

זיו ארז:

אם הוא התלונן עליכם, אתם יודעים את זה ואני לא יכול למנוע את זה ממנו.

דניאל רימון:

אם הוא לא ידע שיש לו כתובת אצלנו ויש פניות ציבור והוא בחר לפנות אליכם ועל בסיס זה אתם בחרתם לפנות לחברת הביטוח, אני לא רואה איזה סיבה יש שהמידע הזה לא יגיע אלינו.

זיו ארז:

אני פונה לחברת הביטוח כי אני מחויב בכך למרות שיכול להיות שבשיחת טלפון אחר כך עם הלקוח אני יכול לפתור את הבעיה הזאת.

היו"ר משה גפני:

למה זה מפריע לך?

זיו ארז:

מפריעה לי עצם העובדה שאני צריך לדווח על כך שאני פונה לחברת הביטוח למרות שהביטוח לא הופעל.

היו"ר משה גפני:

אם הוא סחטן, לא צריך לפנות לחברת הביטוח. הוא יפנה לרשות לניירות ערך.

זיו ארז:

את זה אני לא יכול למנוע ממנו אבל למה דורשים ממני לפנות לרשות?

היו"ר משה גפני:

אני מבין בסחטנות. אם אני הולך לסחוט מישהו, אני פונה ישר למקור ולא הולך סחור-סחור. אני אפנה ישר לרשות. אני לא רואה את הבעיה.

שגית אפיק:

תקנה 39.

היו"ר משה גפני:

אנחנו לא נצביע היום.

דניאל רימון:

שינוי בפרטי דיווח. תקנה 40 זה עניין אחר. זה שוב עניין מהותי. זה דומה לתקנה 33. למעשה תקנה 33 היא סוג של מקרה פרטי של התקנה הזאת שמדברת על כל עניין החשוב למשקיע הסביר.

היו"ר משה גפני:

לא בא בחשבון דבר כזה. אני לא הולך לאשר תקנות כאלה. מה פירוש דבר סביר שעשוי להיות חשוב ללקוח? מי זה הלקוח? לי חשוב שבעל החברה יתחתן. זה סביר? זה מידע שחשוב ללקוח?

דניאל רימון:

בכל תקנות ניירות ערך שעניינן הגנה על ציבור המשקיעים יש מבחנים למהותיות מידע. המבחנים למהותיות מידע הם כל מידע שהיה חשוב ללקוח סביר.

היו"ר משה גפני:

מה למשל?

דניאל רימון:

נניח דמות שכל כולה מזוהה עם בית ההשקעות, דמות של מנהל התיקים שכל שם הבית עליו. תאר לעצמך שמחר הוא עוזב את הבית. עדיין על שם הבית אולי מתנוסס שמו אבל הוא לא נמצא שם. או קרתה שריפה דרמטית.

היו"ר משה גפני:

הוא הלך לפוליטיקה. חייבים לדווח על זה?

דניאל רימון:

לא שהוא הלך לפוליטיקה אלא על זה שהוא כבר לא עובד שם.

היו"ר משה גפני:

הוא כן עובד. הוא הלך לפוליטיקה אבל הוא עדיין עובד. זאת חברה פרטית.

שגית אפיק:

אם יש שינוי לגבי בעלי תפקידים בתאגיד, יש לך את תקנה 39. זה בעצם כל דבר שלא מנוי בתקנות האלה. זה סעיף סל, אם אני קוראת אותו נכון.

דניאל רימון:

זה סעיף סל כמו שיש לך את תקנה 36 לתקנות דוחות תקופתיים ביחס לניירות ערך, כמו שיש תקנה כזאת ביחס לקרנות הנאמנות. הרי התקנות האלה לא מכסות כל אירוע ואירוע.  כאן למשל הייתה שביתה ובית ההשקעות אינו עובד כבר במשך חודש ולא עושים עסקאות בניירות הערך שלך. הייתה שריפה, רואה החשבון התפטר כי יש אולי מעשה הונאה או יש ספקות לגבי האופן בו הוא מנהל את התיקים, קיבלת הודעה מחבר בורסה וכולי וכולי. אנחנו הרי לא יכולים לתאר כאן את כל הסצנריו האפשריים של ייתכנות. זה קיים בכל כללי דיווח שקבועים ברשות. אני אשלח אתכם לראות למשל את תקנה 39.

היו"ר משה גפני:

הלאה. יש לכם עוד הערות?

רונן סולומון:

על סימן ב', לא.

היו"ר משה גפני:

על הכול.

רונן סולומון:

על הדוח הרבעוני, כן.  הדוח הרבעוני לדעתנו הוא רחב מדיי. כבר היום יש דיווח רבעוני לרשות. צריך לשים לב שאנחנו מגיעים כאן למצב לפיו אנחנו מרחיבים את הדיווח הרבעוני דבר שיש לו גם עלויות. אם התקנות מבקשות היום בדיווח רבעוני לדווח על שינוי במספר לקוחות, על גובה העמלות שנגבה, כמה כספים מנהל בכל בנק וכדומה, יש לזה עלויות גם להוציא את הדוחות האלה מדנאל, גם עבודה של אותם אנשים שצריכים לאסוף את המידע ולדווח לרשות ואני גם לא יודע אם תהיה לזה תועלת. הרשות ממילא מקבלת את זה אחת לשנה ולכן זה צריך להישאר אחת לשנה. כלומר, הדיווחים האלה צריכים להיות אחת לשנה. אני לא בטוח שיש תועלת לרשות אם היא תקבל דוח רבעוני. אני לא יודע מה היא תעשה עם כמות עצומה כזאת של דוחות עם מידע רב. לדעתי זה סתם בזבוז כסף, לפחות לנו, כי הדבר הזה יעלה לנו כסף.

דודו לביא:

זאת טענה חדשה שלא הושמעה בעבר.

היו"ר משה גפני:

לא משנה.

דודו לביא:

מעבר לכך, לגופו של עניין, הפרקטיקה שהרשות מיישמת לצורך פיקוח היא פרקטיקה שמחייבת כלים מינימאליים. בתחום הפיקוח על קרנות הנאמנות, רק כדי לסבר את האוזן, אנחנו מקבלים מידע הרבה יותר מפורט באינטרוואלים הרבה יותר מצומצמים, באינטרוואלים חודשיים, וגם מידע נוסף שהוא מידע שוטף. דרך אגב, כדי לסבר את האוזן בהמשך לנושא הקודם, מדובר שם במידע פומבי שפתוח לעין כל הציבור. זאת אומרת, הציבור שמשקיע בקרנות נאמנות יודע בדיוק כמה כסף מנהלת כל קרן, יודע בדיוק מה הרכב הנכסים של כל קרן וכן הלאה. האינטרוואל הזה של קבלת המידע על בסיס רבעוני, הוא מאזן בין הצורך לקבל את המידע  באופן שוטף ורציף, במתכונת שמקובלת בפרקטיקות אחרות באמצעות דיווחים שוטפים ומיידיים לבין יצירת איזון בנטל שמוטל עליהם. אנחנו לא חושבים שדיווח אחת לרבעון לרגולטור, כאשר מדובר במידע שהוא בסך הכול מאוד מצומצם, חורג מהנורמות המקובלות בעניין הזה.

רונן סולומון:

קשה להשוות לתקנות השקעות משותפות בנאמנות כי קרנות נאמנות מוצעות לציבור הרחב. לעומת זאת, ניהול תיקים זה שירות שניתן. ניהול תיקים זה כמו עוזרת בית. אתה יכול לנקות את הבית  בעצמך או להיעזר בעוזרת בית. גם כאן זה כך. ניהול תיקים, אתה יכול לנהל תיקים בעצמך או אתה יכול לבחור מישהו שאתה מאמין וסומך עליו ולומר לו שהוא ינהל עבורך את התיק. לעומת זאת, קרן נאמנות מוצעת לציבור הרחב, היא מפורסמת בתקשורת, באמצעי המדיה, והיא אומרת שהיא מציעה יחידות לציבור, היא מנהלת את זה, היא סוג של גוף מוסדי ומי שרוצה, מוזמן לפנות אליה. בניהול תיקים, זה אחד על אחד. זה ההבדל.

דניאל רימון:

זה טרייד אוף. לפני רגע מחלנו על פרסום המידע שהיה בעינינו מהותי לציבור כולו. אני מצרה על כך מאוד, על כך שאנחנו מוותרים על זה. כיוון שכך, הרי בוודאי שהרשות צריכה לשבת עוד יותר על השלטר. אתה בעצמך אמרת שאנחנו נצטרך לפקח ביתר שאת. אני חושבת שמידע חייב להיות לנו. כך למשל עניין מספר הלקוחות שמופיע בתקנה 42, כיוון שאנחנו מוותרים על הידיעה על עזיבת לקוחות כי אין את זה כבר בדיווח הפומבי, אנחנו מבקשים שייכתב "מספר הלקוחות בתאגיד המורשה והכל תוך ציון מספר הלקוחות החדשים שנוספו במהלך הרבעון ומספר הלקוחות שעזבו" על מנת שתהיה לנו לפחות יכולת בקרה על התנודות שנעשות בתוך בית ההשקעות.

רונן סולומון:

בגופים קטנים בדרך כלל אין תנודות. כלומר, לא ברמה של רבעון.

דניאל רימון:

דווקא אנחנו מוצאים אחרת בפעולות הפיקוח שלנו. הסיבה שכתבנו על עזיבת לקוחות היא סיבה שבפעילות הביקורת שביצענו גילינו שבבתי השקעות קטנים לעתים יש עזיבה דרמטית של הלקוחות.

דודו לביא:

אני מזכיר שמדובר על מידע שמקבלת הרשות לצורכי הפיקוח. במסגרת ניהול הסיכונים של הרשות, הרשות אמורה באמצעות כוח אדם מאוד מצומצם לפקח על תעשייה שמנהלת מאות מיליארדי שקלים באמצעות למעלה מ-150 חברות. ניהול סיכונים מושכל צריך להסתמך על בסיס נתונים מעודכן. מהטעם הזה קבלת המידע על התעשייה במצב שהרשות אפילו לא יודעת מי הגופים עליהם היא מפקחת באינטרוואל שהוא פחות צפוף מאחת לרבעון, פשוט יוצר מצב שבו הרשות תתקשה לכלכל את ניהול הסיכונים הפיקוחי שלה באופן הולם ונאות.

היו"ר משה גפני:

לא נוכל להמשיך את הדיון. יש לכם עוד הערות?

רונן סולומון:

כמדומני שלא.

היו"ר משה גפני:

אנחנו נצביע בשבוע הבא.

דניאל רימון:

אין התנגדויות להמשך התקנות. אני יכולה בדקה להסביר את מה שנותר.

היו"ר משה גפני:

לא. נצביע בשבוע הבא. 

אני מודה לרשות על הנכונות שלה. בשבוע הבא נתכנס להצבעה.

תודה רבה.